״והם חיו באושר ועושר״… באמת?
מאיה חזרה הביתה עם ספר מספריית בית הספר: ״בת הים הקטנה״.
נחשו מה היה המשפט האחרון בסיפור?
נכון, המשפט המוכר: "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה."
כולנו גדלנו על הסיפורים האלו.
וגם הילדים שלנו גדלים על אותם מיתוסים-
אהבה מושלמת, נצחית, כזו שמנצחת הכול.
אבל במציאות?
יותר מ־50% מהנישואים מסתיימים בגירושים.
החיים, מסתבר, לא תמיד נראים כמו ספר אגדות.
והמשפט “והם חיו באושר ועושר” הופך לפעמים לשיעור כואב-
גם עבור הילדים.
כשאהבה נגמרת- העולם שלהם מתערער
גירושים הם טלטלה רגשית עזה לילדים.
הם לא רק מאבדים את המסגרת המשפחתית כפי שהכירו,
אלא גם נאלצים להתמודד עם רעיון חדש ומבלבל:
שאהבה- יכולה להיגמר.
אמא ואבא, האנשים הכי יציבים בעולם שלהם,
כבר לא אוהבים זה את זו.
והם תוהים:
אם האהבה של ההורים נגמרה- אולי גם האהבה אליי יכולה להיגמר?
זו מחשבה שמטלטלת את תחושת הביטחון הכי בסיסית של הילד.
ההבדל שילדים חייבים להבין
מה שרוב הילדים לא מבינים בתחילה
הוא ההבדל בין אהבה רומנטית לבין אהבה הורית.
וזו האחריות שלנו, ההורים, להסביר את ההבדל הזה שוב ושוב, במילים ובמעשים.
אפשר (ואפילו חשוב) להגיד לילד:
“אמא ואבא כבר לא אוהבים אחד את השני כמו פעם,
אבל האהבה שלנו אליך כהורים לילד לעולם לא תיגמר.
אתה תמיד תישאר הילד שלנו, נאהב אותך תמיד, עכשיו ולנצח.”
המשפט הזה הוא עוגן.
הוא מגן.
הוא התרופה הכי חזקה נגד פחד ובלבול.
איך הופכים את זה לשיעור על אהבה ולא על פרידה
כשהורים מתווכים נכון את הסיפור,
הם לא מלמדים את הילד ש"אהבה נגמרת",
אלא שאהבה משתנה.
“אמא ואבא חלקו אהבה גדולה,
אהבה שהולידה אותך, משפחה נהדרת וזיכרונות יפים.
לפעמים, כשלא טוב לנו יחד, אנחנו בוחרים לשנות.
יש אהבות שנגמרות ויש אהבות שנמשכות לנצח.
כמו האהבה של הורים לילד שלהם, כמו האהבה שלנו אליך.”
כך הילד לומד שאפשר לאהוב, לבחור, להשתנות-
ושהאהבה ההורית היא נצחית, בלתי תלויה ובטוחה.
לסיום
היום כבר לא חייבים לחיות “באושר ועושר עד עצם היום הזה”
כדי להיות משפחה מאושרת.
אבל יש דבר אחד שכן חייבים-
לספר לילדים סיפור אמיתי על אהבה:
כזה שמכיל גם שינויים, גם כאב וגם חוסן.
כי אהבה של הורה לילדו-
היא הסיפור היחיד שאין לו סוף.