בלבול. חשיבת יתר. חשיבת חסר. עומס. הצפה רגשית. רעשי רקע. הסביבה. העצמי. ניסיון העבר. הססנות. חוסר ביטחון.
כל אלו הם חלק מהסיבות לכך שהורים מתקשים במיוחד
לקבל החלטות שקשורות להתנהלותם ההורית במהלך פרידה או אחרי גירושים,
מול ההורה השני או מול הילדים.
התוצאה?
החלטות רבות מתקבלות על בסיס הסיבה הלא נכונה-
מונעות על ידי רגש לא רלוונטי,
או סתם… באימפולסיביות,
בלי מחשבה מעמיקה או ראייה קדימה.
סיפור שמוכר ליותר מדי הורים
נ׳ הייתה באמצע סיפור גירושים מתמשך,
כזה שנדמה שאין לו סוף.
הכול התפוצץ כשהתברר לה שבן זוגה לשעבר מצפה לילד מאישה אחרת.
נ׳, מתוך סערה רגשית, החליטה מיד:
לבטל את חגיגת יום ההולדת של בנם
שנועדה להתקיים בבית הוריו של הגרוש ולחגוג רק בביתה,
בלי האבא, בלי הסבא/סבתא, דודים/ות-
ולמעשה בלי אף אחד מהצד שלו.
מה בעצם קרה שם?
זהו מקרה קלאסי של קבלת החלטות מתוך הצפה רגשית.
היכולת להפריד בין רגשות של הורה פגוע
לבין הצרכים של הילד- נעלמה באותו רגע.
בראייה מפוכחת, ברור שמי שהכי נפגע פה הוא הילד.
ההחלטה הזו לא רק פגעה בו באותו יום,
אלא גם יצרה סדק ארוך טווח ביחסי ההורים,
שבקלות יכול היה להפוך למאבק חוזר,
לקונפליקט הורִי מיותר
ולכדור שלג שפוגע בכולם.
מה עזר לעצור את הכדור?
לשמחתי, נ׳ פנתה בשלב מוקדם.
יחד הצלחנו לזהות מהו עובר עליה, מה קרה וחשוב מזה- מה עושים עכשיו
ומצאנו דרך להתמודד-
מבלי להעמיס על הילד את המשקל של הפרידה.
התוצאה?
יום ההולדת התקיים כמתוכנן,
הילד היה מאושר,
ונ׳ למדה שיעור חשוב:
כשאנחנו מטפלים בעצמנו –
אנחנו מטפלים גם בילדים שלנו
וההורות הופכת מדויקת, רגועה ובריאה יותר.