בגידה.
אחת הסיבות הכואבות והנפוצות לסיום נישואים היא בגידה.
אגב, ברוב המקרים, הבגידה אינה הסיבה אלא תסמין של זוגיות שלא היטיבה עם שני הצדדים. כלומר, בדרך כלל קדמו לה תקופות של נתק, תסכול, פערים, חוסר תקשורת או כאב מתמשך.
ועדיין, כשבגידה הופכת להיות הסיבה הרשמית לפרידה,
היא צובעת את כל הסיפור בגוונים של אשמה, פגיעה, עלבון-
כשאת כל זה אסור לשאת אל תוך עולם הילדים
ולצערנו, לא פעם הם נגררים בעל כורחם לתוך הסיפור הזה,
בעיקר כשהילדים שומעים סיפור על “ההורה הבוגד”.
גירושים בעקבות בגידה הם מהתהליכים הרגשיים הקשים ביותר עבור המשפחה,
במיוחד כי הם נוטים לייצר נרטיב של “הורה פוגע” ו“הורה נפגע”.
ואז, לעיתים בלי כוונה, הילדים מוצאים את עצמם באמצע.
ההורה הפגוע זוכה לעיתים לאמפתיה ולתמיכה מהסביבה,
אבל לפעמים- גם מחפש את אותה אמפתיה מהילדים עצמם.
הבעיה?
שבמקום הגנה, הילד מוצא את עצמו בקו האש- נדרש לבחור צד
או מרגיש שעליו להגן על אחד ההורים.
וכשהילדים שם- הם אלו שנפגעים הכי הרבה.
תפקידם של הילדים אינו לשפוט, לבחור צד, לבקר או להכריע.
הם לא צריכים לדעת ״מי אשם״.
הם צריכים לדעת שמותר להם לאהוב את שני ההורים
וששני ההורים שלהם נשארים שם בשבילם- תמיד.
אז למה זה כל כך קשה להפריד בין זוגיות להורות?
כי כולנו בני אדם. יש אכזבה, עלבון, אגו, פחד, חוסר אמון.
לפעמים גם רצון לנקמה שקטה.
העולם הפנימי של ההורים אחרי בגידה יכול להיות סוער.
אבל גם בתוך כל זה- יש לנו אחריות כהורים.
האתגר האמיתי הוא להפריד בין מה שקורה בזוגיות לבין מה שמועבר לילדים.
לא כל אמת פנימית שלנו צריכה להפוך לסיפור המשפחתי שלהם.
בעוד שעל פניו יש “צד בוגד” ו“צד נבגד”, צד “צודק” וצד “אשם”,
בפועל, מדובר בשני הורים, שני בני אדם, שני עולמות רגשיים
שלכל אחד מהם יש סיפור, הסבר וכאב משלו.
את הילדים שלנו כל זה לא צריך לעניין.
מה שהם צריכים זה סיפור אחד מאוחד-
אמיתי, פשוט, שמוסכם על שני ההורים,
אמת אחת משותפת ששני ההורים יכולים לעמוד מאחוריה,
גם אם היא לא האמת המוחלטת והמדויקת ב-100% לאף אחד מהם.
לדוגמה, משפט כזה:
“אנחנו כבר לא מסתדרים יחד, אבל שנינו נמשיך להיות ההורים שלך, באותה מידה.”
משפט אחד כזה שווה יותר מאלף הסברים.
זו אמירה אמיצה, בוגרת ומגוננת ששומרת על גבולות, על אמון, על יציבות-
ובעיקר, על הלב של הילד.
היא משאירה את הילדים מחוץ לסכסוך- ובתוך המשפחה.
תמצאו את האמת המשותפת שלכם,
תדברו ממקום של הורה ולא של בן זוג
ותהיו ההורים שהילדים שלכם יוכלו להישען עליהם בביטחון.
הפרידה כואבת, אין ספק.
אבל אפשר לבחור איך להתנהל מתוכה.
אפשר לבחור בכנות, באחריות, ובשיתוף פעולה שמגן על הילדים
כי הורים שמצליחים לשים את הילד במרכז ולא באמצע,
יוצרים עבורו קרקע בטוחה גם כשהעולם מסביב משתנה.
אם קשה לכם לעשות את זה לבד-
אני כאן כדי לעזור לכם לבנות את הדרך החדשה שלכם כהורים,
ששומרת על הילדים- ועליכם.