אם יש משהו שמאחד כמעט את כל ההורים שמגיעים אלי לקליניקה,
זה הרצון לקבל כלים, פתרונות ואסטרטגיות הוריות שיעזרו לילדים לעבור את הגירושים בצורה רגועה ובטוחה יותר.
אבל כמעט כולם מדלגים על הדבר החשוב ביותר- הם עצמם.
הורה שמוצף רגשית, לחוץ, עייף או מותש-
לא יכול באמת להיות פנוי לילדים, גם אם הוא הכי רוצה בעולם.
וזה לא משנה אם אתם בתחילת הפרידה, עמוק בתוכה או כבר אחרי הגירושים.
הצפה רגשית יכולה להגיע מכל סיטואציה, גם אחרי חודשים של שקט.
כשההורה מתפרק, גם הקרקע של הילד רועדת.
כל הורה רוצה להיות עוגן לילדים שלו.
אבל כשיש עומס רגשי, קושי בעיבוד רגשות או תחושת אובדן שליטה-
זה משפיע ישירות על הפניות ההורית, על התגובתיות ועל איך שהילדים תופסים את העולם.
הורים הם המשאב הכי חשוב של הילדים שלהם ולכן חשוב כל כך שיקבלו תמיכה בעצמם.
זו לא חולשה, האמת היא שזו אחריות.
הנה דוגמה לסיפור קטן עם שינוי גדול
א׳, אב צעיר לילד בן 4, הגיע אלי חצי שנה אחרי שהתגרש.
“אני חי-מת”, הוא אמר לי במפגש הראשון.
הוא היה שבור, חסר אנרגיה, תקוע בשאלות של “למה זה קרה לי” וכל אלו הקשו עליו להתמקד בצעדים קדימה.
מטרת הליווי שלנו הייתה ברורה:
לחזק את א׳ עצמו- לפני שהוא מנסה לחזק את ההורות שלו.
עבדנו על שינוי נקודת המבט, על דיבור פנימי מעודד, על כלים יומיומיים לניהול רגשות ותקשורת.
כשנאבק קצת יותר- הוא לא נשאר לבד.
התהליך שלי כולל ליווי צמוד, גם בין המפגשים, כי לפעמים צריך “קביים” רגשיים כדי ללמוד ללכת מחדש.
עם הזמן, א׳ התחיל להרגיש אחרת.
הוא היה יציב יותר, רגוע יותר, נוכח יותר עם הילד שלו.
ופתאום, גם ההורות המשותפת שהרגישה לו מאיימת בהתחלה,
הפכה למשהו שהוא מסוגל לנהל, לא משהו שמנהל אותו.
אז למה זה כל כך חשוב?
כי קשה לבנות תקשורת הורית יציבה כשהנפש שלך עדיין מחפשת מנוחה.
כי ילד זקוק להורה רגוע, בטוח, יציב- לא למושלם.
וכי תמיכה מתאימה בזמן הנכון יכולה למנוע שנים של כאב מיותר.
אם אפשר להיעזר, ואם זה נגיש וזמין אז למה לא בעצם?
זה יכול להיות חבר טוב, בן משפחה, או איש מקצוע שמלווה הורים בתהליך רגשי.
העיקר שלא תעברו את זה לבד.
לסיכום
כשאתם בוחרים לבקש עזרה, אתם לא רק עוזרים לעצמכם-
אתם עוזרים לילדים שלכם לקבל הורה חזק יותר, בטוח יותר ומכוון יותר.
כי הדרך הכי טובה לשמור עליהם – היא להתחיל בלשמור עליכם.