יש דרך נכונה לספר לילדים על גירושים- דרך שמגנה עליהם, בלי להסתיר מהם. כך תדעו מה לשתף, מה לא ואיך לשמור על אמון וביטחון גם ברגע הכי קשה.
אם תקשורת חיובית עם ילדים היא נושא שמעסיק את רוב ההורים,
עבור הורים בפרידה או אחרי גירושים היא הופכת קריטית ממש.
בעידן הדיגיטלי שלנו, שבו “האצבע קלה על המקלדת”,
מספיקה מילה אחת לא במקום כדי להשפיע על הילד, לטוב או לרע, לעיתים לשנים קדימה.
למילים יש כוח.
ולכם, כהורים, יש אפילו כוח גדול יותר.
אחת השאלות שאני נשאלת שוב ושוב בתהליכי גירושין היא:
“עד כמה לספר לילד? מה מותר לספר? מה אסור? איך אדע שאני עושה את הדבר הנכון?”
ובצדק.
כי הקו הדק בין שיתוף אמיתי לבין עומס רגשי מיותר הוא דקיק מאוד.
אז מה כן מספרים- ומה לא?
1. דברו אמת- אבל במידה.
הילדים שלכם ראויים לשמוע את האמת, אבל גרסה שמתאימה לגילם.
מה שתגידו לילד בן 5 לא יהיה מה שתגידו לבן 15.
גם מתבגרים לא צריכים לדעת הכול.
שיתוף יתר הוא לא שקיפות אלא העברת עומס רגשי שאינם מסוגלים לשאת.
2. דברו פשוט, לא דרמטי.
כשיש מסר קשה, היצמדו לעובדות ודברו בטון רגוע.
אין צורך להסביר “למה” או “איך”- רק “מה” הולך לקרות.
אם צריך, התאמנו מראש- מול המראה או חבר קרוב.
3. לעולם אל תדברו נגד ההורה השני.
זה לא "לעשות לו טובה"- זו עשיית טובה עצומה לילד שלכם.
בכל פעם שאתם מבקרים את ההורה השני, אתם פוגעים גם בילד שלכם,
שהוא חצי ממנו.
4. אין מקום לנושאים מעולם המבוגרים.
כסף, בגידה, מריבות אינטימיות או פגיעות רגשיות- לא לשיח עם הילדים.
כל דבר שגורם לכם “איכסה” בבטן יכביד פי כמה על הילד שלכם.
5. בדקו את עצמכם לפני שאתם מדברים עם הילדים.
שאלו עצמכם:
האם המידע הזה יועיל לילד שלי?
האם זה יעזור לו להבין, להרגיע, להסתגל?
אם התשובה היא “לא”- אל תגידו את זה.
סביר להניח שהאמירה הזו נועדה להרגיע אתכם, לא אותו.
זכרו שהילד לא צריך את כל האמת ושלאמת יש לפחות שתי פנים.
האופן שבו תבחרו לדבר עם הילדים על הפרידה
ישפיע על האמון שלהם בעולם, בעצמם ובכם.
אתם לא צריכים להיות מושלמים, רק אנושיים, רגועים, אמינים.
דברו פחות על מה שקרה ויותר על מה שיהיה.
פחות על מי אשם ויותר על מה משתנה.
פחות על עבר כואב- ויותר על הווה בטוח.
זה מה שילדים צריכים לדעת.
שאתם שם.
ששום דבר לא ישנה את האהבה שלכם אליהם.
ושגם כשהכול משתנה- אתם עדיין הורים.