אחד הדברים שאני נשאלת הכי הרבה הוא:
"לא קשה לך לשמוע את כל הסיפורים של אחרים?
את לא נשברת מסיטואציות כל כך כואבות?"
האמת? לא.
לא כי אין כאב, אלא כי יש גם תקווה.
כשאני פוגשת הורים בתהליך גירושים או אחרי פרידה,
אני רואה לא רק את השבר אלא גם את הרצון,
את האחריות, את ההשקעה,
ואת האהבה הענקית שלהם לילדים.
לא כל המקרים שמגיעים אלי הם רק סיפורים מורכבים.
יש לא מעט הורים, בעיקר אבות, אם נהיה מדויקים,
שמגיעים אחרי פרידה או גירושים להדרכת הורים
כדי ללמוד איך להיות הורים טובים יותר.
איך להתמודד עם בעיות התנהגות של הילדים,
איך להפעיל סמכות הורית בלי לוותר על חום וקרבה,
איך לתקשר ולנהל שיח רגשי אמיתי,
איך לחזק תחושת שייכות ומשמעות אצל הילדים,
איך להתמודד עם עניינים חדשים שנכנסו לחייהם,
לגלות מהו סגנון ההורות שלהם,
ואיך להעצים את הילדים-
גם דרך פעולות קטנות של היומיום.
ומעל הכל,
איך להיות הורים בהורות משותפת מוצלחת ויעילה
שמקדם את הילדים ופועל לטובתם
מבלי לדרוס את העצמי שלנו.
איך לקבל חזרה שליטה לחיים,
איך למצוא נחת ושלווה,
ואיך לדעת מה באמת נכון עבורנו.
אז כן, זו עבודה מאתגרת.
אבל גם מרתקת, מחזקת ומשנה חיים של ממש.
ולכן, כששואלים אותי שוב ושוב
אם זה שובר אותי לשמוע סיפורים קשים-
התשובה שלי היא לא.
כי מבחינתי, זו לא עבודה עם כאב- זו עבודה עם חיים.
עם אנשים אמיצים, שמוכנים לצמוח מתוך משבר.
התפקיד שבחרתי בו הוא לחבק, להכיל, לראות את התמונה הגדולה ולכוון אליה.
וכמו שיש כאב, יש גם עונג.
הוא שם, גם בתוך הסיפורים הקשים.
והרעיון של הליווי הוא בדיוק זה:
לעזור לצמוח, לעשות שינוי,
גם אם קטן,
כי לפעמים שינוי קטן אחד הוא עולם ומלואו.