אני יודעת שאתם נאבקים במיליוני חזיתות בו זמנית.
מאבק על טובת הילד שלכם- שהוא כל עולמכם. מאבק מול האקס או האקסית- כשמרגיש לפעמים שכל מטרתם היא למרר לכם את החיים. מאבק מול הסביבה- שיש לה תמיד מה לומר, לשפוט, לדעת יותר טוב. מאבק פנימי- תהיות, ספקות, חרטות, אשמה ובושה. מאבק על העצמי- על מי אני בתוך כל זה, איפה אני מתחיל ואיפה אני נגמר.
מאבק לשרוד.
מאבק לחיות טוב.
מאבק לא לדפוק את הילד שלי.
אני יודעת.
כי גדלתי במשפחה עם הורים שהתגרשו.
כי אני פוגשת הורים כמוכם מדי יום, במצבים הכי רגישים ושבירים שלהם.
כי אני חוקרת את העולם הזה כבר שנים.
ואני יודעת לומר לכם בביטחון מלא:
אין פתרון קסם.
אבל אפשר אחרת.
אפשר פחות לפגוע,
פחות להכאיב,
יותר לעזור,
יותר לחזק,
יותר להקל.
כולנו רוצים להגן על הילדים שלנו.
למחוק מהם כל תחושת כאב, כל דמעה.
אבל כאן מסתתר פרדוקס חשוב:
ככל שננסה למנוע מהם את הכאב- כך אנחנו עלולים דווקא להחמיר אותו.
אין גלולת פלא שתעלים את כל הקושי.
אבל יש הבנה אחת חשובה- כאב הוא חלק מהחלמה.
כאב הוא חלק מהצמיחה.
וכשאנחנו מאפשרים לילדים לפגוש את הכאב, להבין אותו וללמוד ממנו-
אנחנו מלמדים אותם על חוסן. על חיים.
מכירים את שלמה ארצי? כן, ה-שלמה. אז ללמה יש משפט מדהים מאחד משיריו:
״אני, תפקידי- לנגב לך את הדמעות״.
ככה בדיוק. לא למנוע דמעות, לתמוך.
החדשות הטובות הן שבהתנהלות נכונה הפגיעה הטבעית הזו
היא ברת חלוף, הסתגלותית ואפשר אחריה לחזור למסלול החיים
ולגדול כילדים בריאים לחלוטין.
עוד חדשות טובות הן שכהורים אפשר
שלא לפגוע יותר מהפגיעה הטבעית שבגירושים, כלומר- לא להחמיר.
בעזרת הכוונה נכונה, כלים ישימים ואסטרטגיות הוריות פשוטות,
אפשר לעזור גם לעצמכם וגם לילדים לעבור את השינוי הזה בצורה יציבה ובריאה.
אז תתחילו את היום בידיעה הזו-
שאפשר לעשות דברים אחרת.
שכל שינוי גדול מתחיל בצעד קטן אחד.
והחיים? הם לא מבחן, הם דרך.
והגירושים הם לכל החיים אז צריך ללמוד לצלוח אותם.